<h1>סמ"ג לאוין סימן רנ"ח</h1>
<h2>דף נד.</h2>
הגוזל את התרומה ואכלה משלם קרן וחומש אחד, וכעין זה שנינו במסכת תרומות (פ"ו מ"ד) ומביאה בפרק הזהב (ב"מ נ"ד א') בעניין הגונב תרומה שאינו משלם אלא חומש אחד, שהחומש שחייב בו משום תרומה יצא בו משום ידי גזלו(ת) שנאמר ונתן לכהן את הקדש אינו חייב אלא בחומש של קדש בלבד, גזלה והאכילה לאחר האוכל משלם קרן וחומש, וכל מקום שאמרנו משלם קרן וחומש אם אכל שוה ארבעה משלם שוה חמשה ממין שאכל (רמב"ם תרומות פ"י הל' כ"ו ע"ש ראב"ד וכס"מ).
<h2>דף נה:</h2>
מי שאכל תרומה בשגגה משלם קרן וחומש, אפילו י[ו]דע שהיא תרומה ושהוא מוזהר עליה אבל לא ידע אם חייב עליה מיתה אם לאו הרי זו שגגה ומשלם קרן וחומש, אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות ואחר הסך דבר שדרכו לסוך שנאמר ולא יחללו את (שם) קדשי בני ישראל לרבות את הסך, ואחד האוכל תרומה טמאה ואחד האוכל תרומה טהורה בשגגה משלם קרן וחומש, כדתנן בפרק ששי דתרומות (מ"א), עוד שנינו שם (תוספתא פ"ו ה"ג, ופסחים ל"ב ב'), אינו חייב בחומש עד שיאכל כזית שנאמר ואיש כי יאכל קדש בשגגה ואין אכילה פחותה מכזית וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית (רמב"ם תרומות פ"י הל' א'—ב'). התרומה ותרומת מעשר בין של דמאי בין של ודאי והחלה והביכורים כולן מצטרפין לכזית לחייב עליהם מיתה וחומש שכולן נקראו תרומה ומן הדין היה שאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי כמו שאין חייבין חומש על מעשר שני שלו כמו שיתבאר (עשה קל"ו) אבל אמרו חכמים שאם לא יתחייבו עליה חומש יזלזלו בה (לשון הל' ד' שם) כדאיתא פרק הזהב (ב"מ נ"ה ב').
